פינות חמד קסומות עם הרבה טבע

שחף אברהם ותומר סויסה הם חברים מהצפון שעבדו יחד. לאחר הרבה שנים של הבנה וניסיון, החליטו השניים להגשים את חלומם המשותף ופתחו את תושה. תומר, שלמד אצל הנס וגלית ברטלה, אצל סטלה וגם עשה סטאז’ בצרפת, יוצר עוגות ומאפים שהם יפים לא פחות מאשר טעימים. המקום מעוצב באקלקטיות נעימה, כולל בר המורכב מאופניים שהשניים פירקו ובנו מחדש. ונמצא מול חוף אכזיב.

עוד על תושה בייקרי

כביש הצפון לוקח אותנו לחוויה מיוחדת האהובה כמעט על כולם – ביקור במערות. שתי מערות כל כך קרובות וכל כך שונות: הראשונה נמצאת בשלבי חייה האחרונים, ולאחר שהתמוטטה ברובה, נותרה קשת מרשימה ליהנות ממנה. במערה השנייה, שמעטים גילו אותה קודם, אפשר להתענג על זחילה בין נטיפים יפהפיים. לא לשכוח פנסים!
למערת קשת הנמצאת בפארק אדמית ניתן להגיע מכביש 899 , פונים לכיוון קיבוץ אדמית ולפני הקיבוץ מצד ימין לחניון קק”ל ובצעידה למערת קשת בדרך סלולה המתאימה גם לנכים ולעגלות תינוק.

פארק גורן משתרע בלב החורש של הגליל המערבי ומעל לערוץ נחל כזיב. קק”ל הקימה אותו בשנת 1963 כפארק הראשון והגדול בישראל שכולו יער טבעי של אלון מצוי. הפארק משתרע על פני כ-2,000 דונם ויוצאים ממנו שבילי טיול לשמורת נחל כזיב, לעין טמיר ולמבצר המונפורט. מצפור המונפורט נמצא במרחק של כ-1.7 ק”מ מהמבואה. שביל קצר ונגיש לאנשים עם מוגבלויות מוביל מרחבת החניה של חניון המצפור למרפסת תצפית המעניקה מבט מרהיב על המדרונות התלולים והירוקים של נחל כזיב. ממש מול המצפור, בגדתו הדרומית של הנחל, נראים המבנים של המבצר הצלבני מונפורט.

אתר ארכאולוגי בגליל העליון. האתר נמצא ליד חניון נחל שרך, בתוך מתחם יער הילד היהודי. במקום נערכו חפירות בשנת 1984 וב-1986. ממצאי הסקר הארכאולוגי והחפירות שבוצעו במקום מעידים על כפר גדול ששרידיו המרכזיים משתרעים על פני חמישה דונמים. נראה כי גרעין היישוב החל בתקופה הרומית והתרחב בתקופה הביזנטית. בתקופה הצלבנית והממלוכית האתר יושב מחדש והמבנים ומפלסי הרצפות הקדומים שופצו. במקום נחשפו חמישה בתי בד לייצור שמן זית שעליהם התבססה כלכלת היישוב. בשנים 2000-2001 החלו הקרן הקיימת ורשות העתיקות במיזם שימור ושחזור של המקום.

שולה גלעדי, מתגוררת בישוב שתולה על גבול הלבנון. הדרך אל הישוב מובילה דרך אחד הכבישים היפים ביותר בגליל המערבי.
שולה מגישה בביתה ובגינתה הירוקה מעדנים שהידוע שבהם הוא הקובה עם הבמיה. בתום הארוחה מוגשים התה, המאפים והריבות ושולה שמחה לספר את סיפורה האישי והמרתק, אותו היא מטבלת בהרבה הומור ונוהגת לסיים בשירה.