החמאם הטורקי – חמאם אל- באשה

בניית החמאם הייתה חלק מהפיכתה של עכו בתקופה העות'ומנית, בעיקר ע"י אלגז'אר פחה,  מכפר דייגים קטן לעיר נמל שבה מתנהלת תנועה ערה ושוקקת של מסחר ובנייה. בתקופת שלטונו פעל אלגז'אר לקידום העיר בתחומים רבים ושונים. בין מפעליו ניתן למנות את בניית אמת המים שהוליכה את מי המעיינות לעיר, הקמת שובר הגלים לעגינה בטוחה בנמל והקמת מבנים חשובים דוגמת חאן אל עומדאן, המסגד הגדול של עכו, ארמונו המפואר, וכמובן החמאם.

בחמאם שלושה חלקים עיקריים: חדר ההלבשה של הקיץ, ארבעת חדרי הביניים, שנמצאים בין החדר הקר לחדר החם והחדר החם – החדר האחרון הינו עיקרו של החמאם.

במשך כמאה וחמישים שנה, מיום הקמתו ועד למלחמת העצמאות ב-1948, תפקד החמאם כבית מרחץ פעיל. בנוסף לתפקידו הדתי, למלא את מצוות הטוהרה לפני התפילה, מילא החמאם חלק נכבד כמעט בכל תחומי החיים בעיר העות'מנית. הוא שימש מקום למפגשים חברתיים, למנוחה בילוי וחגיגות, היה מקום משכנם של הרופאים והגלבים ושימש כ"בית פינוקים" לעשירי העיר.